הרמב"ם ראה בתיקון המידות לא רק עניין מוסרי, אלא תהליך רפואי לנפש.
לדעתו, רגשות שליליים כמו כעס, קנאה או גאווה – הם מחלות נפשיות במובן ממשי, מפני שהם משבשים את השיפוט ואת השלווה.
וכשם שרופא מטפל בגוף בהדרגה, כך גם הנפש צריכה טיפול הדרגתי:
על ידי מודעות, תרגול, ולקיחת אחריות על הרגשות.
לדוגמה, אדם כעסן יתרגל להתרחק ממוקדי כעס, לדבר ברכות, ולזכור שהכעס אינו מועיל.
זו “תרפיה” בלשון הרמב"ם – לא בהכרח באמצעות שיחות, אלא באמצעות מעשים שמכוונים את הלב.