הרמב"ם ראה בשמחה אחת התרופות החשובות ביותר לנפש.
אך הוא הדגיש שהשמחה הראויה איננה שמחת הוללות, אלא שמחת משמעות – שמחת אדם שיודע שהוא עושה טוב, פועל ביושר, וחי בהרמוניה עם עצמו ועם בוראו.
הוא כתב שראוי לאדם “להיות תמיד שמח”, מפני שדיכאון ועצבות מחלישים את הגוף והנפש.
הדרך להגיע לשמחה אמיתית, לפי הרמב"ם, היא הכרת תודה – לדעת להבחין בטוב, גם בדברים הקטנים.