רקע
היום החמישה עשר בחודש אב (ט"ו באב) נחשב במסורת כיום שמח במיוחד, "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה-עשר באב וכיום הכיפורים" – אמרו חז"ל.
המשנה אף מתארת את המנהג שהיה נהוג ביום זה שבו היו הבנות לובשות בגדי לבן, והיו יוצאות לרקוד בכרמים שם עמדו הבנים וחיפשו להם נשים לשאת.
חכמינו כתבו סיבות מסוימות לכך שיום זה הוא יום מיוחד וחגיגי, וקבעו אותו ליום שמחה בו גם אין אומרים את קטעי ה'תחנון' בתפילה.
ייחודו של היום:
- יום אחרון לנטיעות: חמישה עשר באב הוא היום האחרון לנטיעות השנה. נטיעה בימים שלאחריה כבר נחשבת כנטיעה בשנה הבאה, ויש לכך השלכות הלכתיות בנושאים הקשורים לשנת השמיטה ולעניין ערלה.
- תחילה וראש לימי הדין: יום זה הוא (במובנים מסוימים) כמו התחלה של ימי הדין המתחילים מאלול, וראוי להתחיל בו בחשבון נפש על כל השנה.
- איחולי שנה טובה: זהו גם הזמן בו ראוי להתחיל לאחל איש לרעהו 'כתיבה וחתימה טובה', לשנה טובה ומתוקה.
