מקורה
הפרשת חלה היא טקס קצר אותו אנו מבצעים כשאנו מכינים עיסת בצק )ממנו מכינים חלה(. בטקס אנו מפרישים חתיכת בצק מן העיסה כולה ואומרים את נוסח ההפרשה – כפי שיפורט בהמשך.
- לחמים, פיתות, חלות, לחמניות, עוגות, עוגיות וכדומה.
מקור המצווה היא מן התורה: "וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבּרֵ אֶל-בּנְיֵ ישִׂרְָאֵל, ואְָמַרְתָּ אֲלהֵםֶ. בּבְאֲֹכםֶ, אֶל-האָָרֶץ, אֲשׁרֶ אֲניִ מֵבִיא אֶתְכֶם, שָׁמָּה. וְהָיָה, בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיהוָה. רֵאשִׁית, עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה, תָּרִימוּ תְרוּמָה: כִּתְרוּמַת גֹּרֶן, כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית, עֲרִסֹתֵיכֶם, תִּתְּנוּ לַיהוָה, תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם", (במדבר טו יז-כא).
טעמה
בימים בהם בית המקדש היה קיים היו הכוהנים מסורים לעבודת המקדש ולא היה להם את הזמן להתעסק בצרכים האישיים הפרטיים שלהם ושל משפחתם. מישהו היה צריך לדאוג להם שיהיה להם 'לחם' ו'חלב' בבית וש'המקרר' לא יהיה ריק. לכן קבע אלוקים 24 סוגים של מתנות הניתנות לכוהנים כדי לספק להם את כל סוגי ההצטרכות שלהם כדי שיהיו פנויים לעבודת המקדש ברוגע.
אחת מן המתנות היא 'הפרשת חלה'. חתיכות הבצק שהיו לוקחים כל אנשי העם מן העיסות שהיו מכינים, היו מספקות לכוהנים את מנות הבצקים שהיו צריכים כדי להאכיל את עצמם ואת בני משפחותיהם.
גם כיום, כשלצערנו בית המקדש חרב והכוהנים לא עסוקים בעבודת האלוקים יותר מכל אחד אחר המצווה הזו עדיין קיימת. אלא, שזו מתקנת חכמים ולא כמצווה מן התורה.
טעם נוסף להפרשת החלה הוא הרצון להודות לאלוקים על כל מה שנותן לנו. לכן, כמו בהרבה דברים אחרים, אנו לוקחים חלק מן העיסה ונותנים אותה לכהן – משרתו של אלוקים. זהו מסר עבורינו בכל דבר בחיים שצריך לתת לאלוקים תמיד את הטוב והמובחר.
באופן כללי המצווה הזו היא דווקא כשנמצאים בארץ ישראל. אלוקים אמר למשה לומר לבני ישראל שכשיכנסו אל הארץ – יחלו להפריש חלה. בכל זאת, כדי שלא ישכחו תושבי חו"ל את תקנת הפרשת חלה, תיקנו חכמים שגם שם יפרישו חלה מן העיסה.
יש הבדלים מסויימים בפרטי הלכות חלה בין הפרשת הארץ לחו"ל. הפרטים אינם משמעותיים באופן רגיל. בכל זאת דוגמה אחת הכי מציאותית בחיינו: הכנתי חלה לפני שבת ושכחתי להפריש ממנה חלה, ונכנסה השבת – בה אסור להפריש חלה – מה אעשה? מי שמתגוררת בארץ, אסור לה לאכול את אותה החלה באותה השבת. ומי שגרה בחו"ל, יכולה לאכול את החלה ולהשאיר ממנה מעט ובהזדמנות הבאה ביום חול שאני עושה הפרשת חלה על עיסה אחרת, לצרף את אותה חתיכת חלה לטקס ההפרשה והברכה של החדשה ומתכווין לפטור גם את הישנה שנאכלה.
מאיזו עיסה מפרישים?
העיסה החייבת בהפרשת חלה היא זו שנילושה מקמח של אחד מחמשת מיני דגן – חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל. אם הכנת קמח מאורז, תירס או תפוח אדמה וכדומה – אין צורך בהפרשה.
אם את מכינה מאפה מקמח מעורב כשחלקו נטחן מאחד מחמשת מיני דגן וחלקו לא – אם מורגש טעם הדגן, חייב בהפרשה בברכה (ולא משנה כמות הקמח החייב בהפרשה). אם לא – הפרישי ללא ברכה, במקרה כזה מומלץ להתייעץ עם הרב האישי שלכם.
הבצק החייב בהפרשה הוא רק אם מערבבים אותו בנוזלים האלו: מים, שמן, דבש, יין או חלב. רוצה להכין עוגה עם מי פירות? לבריאות, אך הפרישי ללא ברכה.
- כדי להימנע מבעיות הלכתיות מסוימות, גם את את רוצה להכין עיסה עם מי פירות, כדאי להוסיף מעט מים.
את ההפרשה יש לבצע לאחר הלישה של הקמח עם הנוזל, כשהבצק כבר מוכן.
- אם הבצק עומד לבישול בנוזלים או לטיגון בשמן ולא לאפיה, יש להפריש ללא ברכה.
מה כמות הקמח?
אם הכנת חלה מיותר מ 1.666- ק"ג קמח – חייב בהפרשת חלה עם ברכה. מ 1.230- ומעלה עד 1.666 מפרישים ללא ברכה. מתחת לזה אין צורך כלל בהפרשת חלה.
מי קבע מה גודל העיסה החייבת בחלה? נאמר בתורה: "ראשית עריסותיכם". כיון שציווי זה נאמר בתורה כשבני ישראל היו במדבר ואז נאמר להם להפריש מעיסותיהם כשיכנסו לארץ, עיסת המדבר הייתה בגודל של לא יותר מ 1.666 ק"ג. אך היות שיש דעות שהיה קצת פחות )עד 1.230 ( יפריש ללא ברכה. פחות מכך בוודאי שלא היה נקרא עיסת מדבר ובוודאי שלא דיבר עליה אלוקים – ולכן פטורה מן ההפרשה.
כיצד מפרישים?
-
- טוב לתת מטבע לצדקה לפני המצווה.
- ניגשים ליד הבצק המוכן ומברכים:
"בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה".
לאחר הברכה, לוקחים חתיכה בגודל של קופסת גפרורים, אוחזים אותה ביד ימין ואומרים: "הַרֵי זוֹ חַלָּה".
לאחר ההפרשה עוטפים את החתיכה בנייר כסף, ושורפים אותה על כירת הגז או בתנור.
כשאין אפשרות לשרוף, ניתן לעוטפה בניילון ולהשליכה לפח. זוהי עטיפה של כבוד המבדיל אותה מהאשפה שסביבה.
אסור ליהנות ממנה בשריפתה, ולכן אין לשרוף אותה בתוך התנור ביחד עם אפיית החלה.
יש נשים הנוהגות לומר תפילה מיוחדת לאחר הפרשת החלה.
- את ההפרשה צריך לבצע דווקא אדם לאחר גיל מצוות – בנים 13 ובנות 12 .
את כמות ההפרשה השאיר אלוקים לטוב לב שלנו – כמה אנו רוצים לתת לכהן, ולכן בתורה לא נכתבה הכמות אותה צריך להפריש מן העיסה. תקנת חכמים היא לתת כארבעה אחוז מן העיסה – כמות ששווה 'משהו' עבור הכהן. זוהי הסיבה לכך שמאפיה, שמוציאה תחת ידה בצקים רבים וגדולים, יכולה להסתפק בהפרשת חלה של כשני אחוזים בלבד – כמות שיש בה שווי עבור הכהן. היות שההפרשה הינה קדושה וכולנו )כולל הכוהנים שבינינו( בחזקת טמאים ואם כן אסור גם להם לאכול את הפרשת החלה והיא הולכת לאבדון – החזירו חכמים את השיעור הלא ברור של התורה למתכונתו ולכן מפרישים כמות קטנה מכל גודל עיסה – כי הוא בכל אופן הולך לאיבוד כדי שלא יהיה בל תשחית.
-
- שכחת להפריש חלה לפני האפיה? אין בעיה. לאחר האפיה, הניחי יחד את כל המאפים שיצאו מאותה העיסה, ומשם תקחי את החתיכת ההפרשה.
- חוסכים?! אסור לעשות עיסות פחות מכשיעור כדי להפקיע חיוב הפרשת חלה, אבל אם אין צורך בעיסה גדולה – מותר.
למה דווקא האישה מפרישה את החלה?
לנשים יש להן קשר מיוחד למצווה זו שלכן הן דווקא עושות
אותה.
ביום השישי לבריאת העולם אמר אלוקים "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" ולקח עפר ומים – ה'עיסה' הראשונה בעולם – ממנה יצר את האדם ונפח בו נשמה. לאחר מכן, אמר אלוקים "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ", ולקח חלק מן העיסה (גוף האדם – את הצלע) וברא ממנו את האישה. ומכאן הגדירו חכמים את האדם כ"חלתו של עולם".
לאחר שאסר עליהם אלוקים לאכול מעץ הדעת, הייתה זו חווה שפיתתה אותו והחטיאה אותו לאכול ממנו, וקילקלה את החלה של העולם.
לכן דווקא על האישה מוטלת החיוב להפריש חלה מן העיסה – באמצעות זה היא מתקנת את הקלקול שקלקלה בחלה של העולם.
- כמובן שאם אין אישה ליד או שאינה יכולה, מחובת הגבר
להפריש את החלה.
הסגולות שבהפרשת חלה
למצוות הפרשת חלה סגולות רבות: קיום המצווה בתוך כותלי הבית מביא ברכה לבית ולבני המשפחה, מצוות ההפרשה עצמה מביאה סגולה לאישה העושה את ההפרשה, ומהם: לידה קלה, בריאות הגוף והנפש, הגנה ושמירה, זכרון טוב ועוד.