מבוא
אבלות, היא התקופה שלאחר פטירת יקירכם המתחילה לאחר הקבורה, לה הלכות ומנהגים שונים.
תקופה זו נחלקת לשלבים:
- 'השבעה' – שבעת הימים הראשונים נקראים "שבעה" ובהם יש פרטים רבים המהווים כללי התנהגות לתקופה זו. הם מסמלים את היותך אַבֶל ומצטער על מות יקירך, ראו בהרחבה בהמשך.
- 'השלושים' – שלושים הימים הראשונים שלאחר הקבורה, נקראים ה'שלושים'. בימי ה'שלושים' ממשיכות חלק מההלכות הנוהגות במהלך ה"שבעה", אך חלקם הגדול של הוראות ההתנהגות שהיה עליך לנהוג, פג תוקפם עם סיום ה"שבעה", ראו בהרחבה בהמשך.
- ימי ה'שבעה' – נחשבים בתוך ימי ה'שלושים'.
- שניים עשר החודשים הראשונים שלאחר הקבורה, הם נקראים ‘שנת האבל'. במהלך תקופה זו מספר הוראות ההתנהגות קטן משמעותית, ונשארים רק כמה הוראות בודדות.
- ימי ה'שלושים' נחשבים בתוך ימי השניים עשר חודש.
היהדות קבעה מנהגים מיוחדים לתקופה זו, לא כדי להוסיף בקשייך לאחר פטירת יקירך, אלא לעזור ולסייע לך. הם נועדו לתעל את רגשות האבל והאובדן שאתה חש, בדרך נכונה ובריאה, ובד בבד להחזיר אותך לאט לאט למסלול חייך הרגיל.
בימים הראשונים שלאחר הקבורה (-ה'שבעה') מומלץ יותר לשמור על הכללים והמסגרות שקבעה היהדות: השהות המשפחתית יחד, ביקורי המנחמים, הניתוק ממרוץ החיים שבחוץ, יעזרו לך גם לעבור את התקופה בצורה קלה יותר ויעזרו לך לעכל רגשית את האובדן.
ימי ה'שבעה' וה'שלושים' נספרים מיום הקבורה ולא מיום הפטירה, ולכן, אדם שאביו נפטר ביום שישי קרוב לשבת ונקבר רק ביום ראשון, יספור מיום ראשון, לעומת זאת, האזכרה נקבעת לפי יום הפטירה.
מי הם החייבים באבל?
קרובים בדרגא ראשונה: ילדים על הוריהם, אחים, אחיות, הורים על ילדיהם, בעל על אשתו ואשה על בעלה.
- אין צורך לנהוג במנהגי אבלות בפטירת סבא או סבתא.
- בפטירת אב האישה או אב הבעל, יש לנהוג מנהגי אבלות חלקיים רק בכדי לכבד את רגשות בן/בת הזוג. לכן, בדברים בולטים, כמו השתתפות בשמחות וכדומה, יש להתנהג כאַבֶל.
- יושבים שבעה גם אחים ואחיות מצד האם/האב בלבד.
- אין מתאבלים על תינוק שלא חי 30 יום. תינוק שחי יותר והיה כל העת בסכנת חיים – יש להיוועץ ברב.
- על כל החייבים באבל, חלים כללי האבלות רק למשך ה'שלושים' ימים הראשונים, לאחר מכן הם יכולים להתנהג כמו מקודם.
- על האבל עבור מות אחד מהוריו, להמשיך באבלות שניים עשר חודשים.
ישנם מלאכים שתפקידם הוא 'להעלות' את התפילה 'לשמיים' והם בודקים את הגינותו ואת מעשיו של המתפלל ומחליטים האם 'לאפשֵׁר' לתפילתו להגיע לבורא העולם. אך אם התפילה נאמרת בשפה הארמית, אין הם יכולים 'לחסום' אותה היות והם אינם מבינים ארמית. זו הסיבה שיש בתפילה מספר קטעים בשפה זו.
