מבוא
רוב המאכלים הנמכרים בארץ, מסומנים על ידי כשרות כזו או אחרת. "בהשגחת הרב…", "בהשגחת בד"צ…", "בהשגחת הרבנות המקומית…" בעיר או במועצה, או "כשר למהדרין בהכשר הרבנות…". מהו ההכשר? כיצד ולמה הוא ניתן, ועבור מה זה טוב?
ההכשר: תו-תקן
הכשר הוא כמו תו-תקן. משמעותו של ההכשר היא שגורם מוסמך מפקח על כשרות המוצר. בישראל, הרבנות היא ממונה על פי החוק לאשר את הכשרות.
עם זאת, הדרישות של הרבנות ורמת הפיקוח שלה – בסיסיות למדי. בגלל סיבות שונות ואילוצים שונים מתקשה הרבנות במקרים רבים להציב דרישות כשרות גבוהות ולקיים רמת פיקוח נאותה, ועיקר מאמציה היא להבטיח את הקיום המינימלי של דיני הכשרות. וזהו יתרונו של גוף כשרות פרטי: בכוחו המסחרי הוא יכול לדרוש שהכשרות תעמוד באמות-מידה גבוהות יותר, שהמוצרים יעמדו בקפידה בכל תקני הכשרות, ושלא תיעשינה פשרות בענייני הכשרות. מכאן ש'תו-תקן' כזה יש בו ביטוי לפיקוח יותר הדוק, קפדני ואיכותי, ולכן יש בו כדי להעיד על רמה גבוהה יותר של כשרות.
בד"צ = בית דין צדק – כינוי לבית דין חשוב
יצוין, כי קיימות גם מחלקות כשרות ברבנויות מקומיות, שחרף כל האילוצים מצליחות להגיע להקפדה גבוהה בענייני כשרות, ופעמים רבות הן מקיימות לצד ההכשר הרגיל, הבסיסי – גם מערכת כשרות 'מהדרין'. יש הכשרים מסוג זה שיש להם מוניטין רב והם נחשבים בעיני הציבור כהכשרים מעולים.
ש. מדוע יש כאלו שלא אוכלים הכשר בד"צ אחד ואוכלים . הכשר בד"צ אחר?
ת. מילת המפתח בענייני כשרות היא – אמון! יהודי שהכשרות . יקרה לליבו, רוצה להיות בטוח בטיב הפיקוח על המוצרים שהוא מכניס לביתו ועל המסעדות שהוא סועד בהם. לכן יש חשיבות רבה למוניטין של נותן ההכשר ולמידת האמון שהציבור רוחש לו. מבחינה זו, הכשרות היא כמו כל מכון תקנים או מעבדה. יש מכונים מקצועיים יותר, קפדניים יותר, אמינים יותר, ויש שרמתם נמוכה יותר.
אבן-היסוד והתשתית להקמתה ולהפעלתה של מערכת כשרות יעילה, הינם אמינות ושיתוף פעולה מלא בין כל מרכיבי המערכת. מערכת שכזו, מורכבת מגורמים שונים. בראש ובראשונה, רבנים, מורי הוראה, מפקחים ומשגיחים אשר נעזרים בשרותיהם של מהנדסי מזון, כימאים, אגרונומים, אנשי מעבדה וכמובן המרכיב המרכזי: בעלי המפעלים, מנהלי המלונות והאולמות, פועלי הייצור, משווקים, סוכנים, נהגים וסבלים שכולם יחד שותפים לגוף אחד האמור להיות: מערכת כשרות כהלכתה.
מובן מאליו, שכאשר נעדרת האמינות האישית וחסר שיתוף פעולה קבוע ורציף – המערכת אינה מסוגלת לפעול ואין ביכולתה של חוליה אחת למלא את תפקיד חברתה. אמינות ושיתוף פעולה אלו, נדרשים ועומדים למבחן אמיתי, בפרט כאשר מתעוררת בעיות או נעשים ניסיונות על ידי אינטרסנטים שמגמתם לעקוף, להכשיל ואף להונות בזדון וביודעין את המערכת, לעיתים באופן מתוחכם, בזיופים או העלמת נתונים, תופעות שאין ניתן לעמוד בפניהן ללא שיתוף פעולה מוחלט בין על העוסקים במלאכת הקודש.
סיבה נוספת, חשובה לא פחות, היא הבדלים הלכתיים הקיימים בין השיטות. ישנם גופי כשרות שיקפידו גם על הדעות ההלכתיות המחמירות יותר ויש שלא יחפשו להחמיר כשלא מוכרחים. גם להבדלי העדות יש תפקיד במערכת הכשרות. להבדל זה יש גם השלכות הלכתיות כשכל עדה משתדלת לנהוג לפי מנהגיה.
קניית מוצרים כשרים
אחת החוויות המוכרות במחוזותינו היא 'חווית הקניה'. ההליכה האיטית בשורות הסופר השכונתי לצד עגלת הקניות, תוך כדי שאנו ממלאים אותה בניחותא מכל הבא ליד.
מכל הבא ליד אמרנו? כמעט. בדיוק כמו שאנו בודקים בדרך כלל את עלות המוצר על המדבקה שעליו, כך אנו כיהודים צריכים לבדוק את כשרותו. ואל תדאגו, זה לא הורס את חווית הקניה.
יש לבדוק את כשרותו של כל מוצר לפני שהוא נכנס לעגלת הקנייה. על כל מוצר קיים סמל של גוף כשרות כזה או אחר. גם על גבי מוצרים המיובאים מחו"ל כתוב את גוף הכשרות המפקח על כשרות המוצר. בארץ, תודה לא-ל, רובם המוחלט של המוצרים בחנויות הגדולות כשרים בהכשר כזה או אחר. לא שווה היום כמעט לייצר או לייבא מוצר שאינו כשר.
- בישראל קיימים חוקים בכל הנוגע לכשרות כשהגוף העל הממונה על נושא זה על פי החוק הוא "הרבנות הראשית לישראל".
בין החוקים ישנם כמה הנוגעים להונאה בכשרות – מקרים בהם כותבים על חנות או על מוצר שהם כשרים למרות שאינם כאלו (או שהם כשרים בהכשר בד"צ מסוים ואינם כאלו). צוות מפקחים מיוחד עמל במשך כל ימות השנה למצוא את אותם רמאים.
אך למרות זאת, לא תמיד ניתן לסמוך על כל פעם שכתוב את המילה כשר.
מתי לא? שתי דוגמאות:
- מוצר (או חנות) שכתוב עליו כשר ללא סימון או כיתוב של נותן הכשרות – מעורר חשד לזיוף. אין לסמוך על בעל החנות או המסעדה, יש לראות את נותן הכשרות על המוצר או על גבי תעודה (מקורית, לא צילום!) התלויה על קיר המקום.
- במוצרים המיובאים מחו"ל, בנוסף על הגוף הנותן את הכשרות צריך להיות כתוב גם את המילים "באישור הרבנות הראשית לישראל". הרבנות הראשית לישראל, מפקחת על כל מוצרי המזון הכשרים המיובאים ארצה, ובודקת את אמינותם של גופי הכשרות שבחו"ל. לכן, מוצר מיובא שאין עליו את הכיתוב הנ"ל, לא כדאי לסמוך על כשרותו – למרות שכתוב עליו שם של רב או גוף כשרות. מי יודע מי זה אותו אחד שעומד בצד השני של האוקיינוס ו'מפקח' על כשרותו של המוצר שאנו מכניסים לפינו, או האם הוא קיים בכלל?
עם התפתחות תעשיית המזון, מוצרים רבים מורכבים ממספר רב של חומרי גלם. יש להקפיד בהם, יותר מכולם, על סימון של גוף כשרות ראוי שמפקח על כשרותם.
כדאי לצבור ידע בסיסי בסוגי הכשרויות ובלוגו של כל אחד מגופי הכשרות עליהם אנו סומכים, על מנת לדעת מה לקנות. סמל ההשגחה מופיע בדרך כלל על העטיפה של המוצר.
