בית » חגים ומועדי ישראל » יום כיפור » כניסת יום הכיפורים

כניסת יום הכיפורים

תוכן העניינים

דברים האסורים במשך היום

יום הכיפורים מתאפיין ברמת הקדושה הגבוהה בה אנו שרויים במהלך עשרים ושש השעות של יום מיוחד זה. בכדי להגיע לרמה נעלית ורוחנית זו, אנו נדרשים ׳להתעלם׳ מהצרכים הגופניים והחומריים שלנו.

התורה הטילה ׳וטו׳ על כל מה שקשור להתנהלות הרגילה והיומיומית שלנו, בכדי שנוכל ׳להשתחרר׳ מהמגבלות הארציים שאנו כה קשורים אליהם, ולהתעלות למצב בו הגוף לא משחק תפקיד כלל. כמו מלאכים ממש.

ישנם חמישה דברים עיקריים הנקראים בשם ״עִנּוּיִים״, שאין לעשותם ביום הכיפורים, ותקפים לגבי גברים ונשים בשווה:

איסור אֲכִילָה: אסור לאכול או לשתות ביום הכיפורים, אפילו כמות קטנה ביותר. כמו כן אין לצחצח שיניים או לשטוף את הפה.

בכל מצב בריאותי חריג, כאשר יש חשש כלשהו שהצום עלול להזיק חלילה לחולה, יש לקבל חוות דעת מקצועית של רופא, ולאחר מכן להפנות את השאלה לרב על מנת שיחליט האם מותר לו לצום, או באיזה אופן ניתן לאכול או לקחת תרופות.

איסור רְחִיצָה: אסור להתקלח או לשטוף את הגוף – ואפילו לא ׳אצבע קטנה׳ – הן במים חמים והן במים קרים.

איסור הרחיצה תקף לגבי רחיצה שיש בה תענוג והנאה. אך באם יש מקום בגוף שהתלכלך, מותר לשטוף את המקום המלוכלך בלבד.

איסור סִיכָה: אסור לָסוּךְ את הגוף – ואפילו לא את מקצתו – בשמן או בכל חומר סִיכָה אחר.

במידה והדבר נדרש מבחינה בריאותית, יש להפנות את השאלה לרב והוא יחליט האם הדבר מותר.

איסור מִנְעֲלֵי עוֹר: אסור לנעול שום נעל שעשויה מעור, או שיש בה חלקים שעשויים מעור.

ניתן לנעול נעלי גומי, בד, קרוקס וכדומה.

איסור יַחֲסֵי אִישׁוּת: אסור לקיים יחסי אישות, ובנוסף לכך יש להקפיד על שאר הדינים הנוהגים בימי טומאת נידה )כפי שמפורט בהרחבה ב׳יהדותון – האשה היהודיה׳(.

איסור עֲשִׂיַּת מְלָאכָה

מעבר לחמישה דברים אלו: כל מלאכה שאסורה בשבת, אסורה גם ביום הכיפורים. גם מלאכות שמותר לעשותן בדרך כלל ב״יוֹם טוֹב״, כמו למשל: בישול, טיגון וכדומה – מלאכות הנקראות בשם ״אֹכֶל נֶפֶשׁ״, אסור לעשותן ביום הכיפורים הנקרא ״שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן״.

ילדים בצום

בנים מגיל שלוש עשרה – ׳בַּר מִצְוָה׳, וכן בנות מגיל שתים עשרה – ׳בַּת מִצְוָה׳, נכנסים כבר לגיל החיוב במצוות ועליהם לצום את כל הצום של יום הכיפורים.

גם בנים בגיל שתים עשרה ובנות בגיל אחת עשרה – משתדלים לצום, כדי להתחיל להרגיל את גופם לצום.

כל הילדים שמתחת לגילאים אלו – רשאים לצום רק שעות אחדות בלבד.

פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ

בכל מקרה שעלול להביא את האדם למצב של ספק סכנת חיים, ובלשון ההלכה: מצב של “פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ", יש לזכור כי “פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ" דוחה את יום הכיפורים, ועליו לאכול או לשתות בכדי להישאר בחיים.

חכמינו זכרונם לברכה למדים זאת מהפסוק: “וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם, וָחַי בָּהֶם". התורה והמצוות נועדו בשביל שהאדם ‘יחיה' איתם ומהם – “וָחַי בָּהֶם", וְלֹא "שֶׁיָּמוּת בָּהֶם" חלילה.

תפילות ליל יום הכיפורים

מטבע הדברים, יום הכיפורים ברובר הוא יום של תפילות. כשלא אוכלים ולא שותים, לא נותר לנו אלא להשקיע את הזמן בתפילה וב׳חיבור׳ נכון עם הבורא.

חלקים רבים מהתפילות, יהיו מוכרים לנו כבר מהתפילות היומיומיות. נוסח התפילה המיוחד מופיע במחזור, ובחוברת זו ניתֵּן סקירה קצרה על קטעי התפילות המיוחדות והעיקריות.

לפני תפילת ערבית, נוהגים לומר את פרקי התהילים קט״ו – קכ״ג, כחלק מסֵפר התהילים השלם אותו התחלנו לומר בראש חודש אלול, ונסיים אותו לאחר תפילת נעילה.

לפני תפילת ״כָּל נִדְרֵי״ אומר כל אחד לעצמו את נוסח הוידוי ״עַל חֵטְא״ המופיע במחזור.

כָּל נִדְרֵי

״כָּל נִדְרֵי״ היא תפילה מיוחדת הנאמרת לפני תפילת ערבית של ליל יום הכיפורים, ותוכנה היא: ביטול הנדרים או השְבועות שהבטחנו לקיים ולא עמדנו בדיבורנו, ומחליטים שלא להבטיח בעתיד הבטחות שלא ניתן לעמוד בהם ולקיים בהם.

כבר הזכרנו ב׳הַתָּרַת נְדָרִים׳ שעשינו בערב ראש השנה, שהיהדות מתייחסת ברצינות רבה לדיבורים ואמירות משום שיש כוח עצום בפיו של האדם.

את תפילת ״כָּל נִדְרֵי״ אומרים בארמית – שפת הדיבור של רבים מהיהודים באותה תקופה בה חוברה תפילה זו.

תרגום מילולי של תפילת ״כָּל נִדְרֵי״:

כָּל הַנְּדָרִים, הָאִסּוּרִים, הַשְּבׁוּעוֹת, הַחֲרָמוֹת, הַקּוֹנָמוֹת, הַקְּנָסוֹת וְהַכִּנּוּיִים (=סוגים שונים של נדרים והבטחות), שֶׁנָּדַרְנוּ, שֶׁנִּשְׁבַּעְנוּ, שֶׁהֶחֱרַמְנוּ אוֹ שֶׁאָסַרְנוּ עַל נַפְשׁוֹתֵינוּ וְעַל עַצְמֵנוּ, מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים הַנּוֹכְחִי עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה – עַל כֻּלָּם הִתְחָרַטְנוּ, כֻּלָּם יִהְיוּ מֻתָּרִים, מְחוּלִים, בְּטֵלִים וּמְבֻטָּלִים, לֹא מְאֻשָּׁרִים וְלֹא קַיָּמִים. נְדָרֵינוּ אֵינָם נְדָרִים, אִסּוּרֵינוּ אֵינָם אִסּוּרִים וּשְׁבוּעוֹתֵינוּ אֵינָן שְׁבוּעוֹת.

הן מפאת זמן אמירתה של התפילה – עם כניסת יום הכיפורים , והן מפאת הלחן המרטיט שלה, נחשבת תפילת ״כָּל נִדְרֵי״ לאחת התפילות המיוחדות והמפורסמות ביותר.

״לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים״

לפני תחילתה של תפילת ״כָּל נִדְרֵי״, אומר החזן את ׳משפט הפתיחה׳ של היום: ״עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת הַקָּהָל, בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה, אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים״.

משפט ׳מעניין׳ זה נאמר משום שביום כיפור, זכאי כל אחד להיות חלק מקהל ישראל, גם אלו שעברו עבירות כלפי הבורא או כלפי אנשים אחרים. כולם יהודים וכולם יכולים להשתתף בתפילות היום הקדוש.

סיבה נוספת לאמירת משפט זה נעוצה בתקופת ימי האינקוויזיציה בספרד, בה אילצו הנוצרים את היהודים להתנצר או לעלות על המוקד. רבים נאלצו לקבל עליהם את הדת הנוצרית למראית עין, אך בסתר המשיכו לשמור על התורה והמצוות. כדי שלא ייתפסו ויגרמו לתפיסת חבריהם, נמנעו אותם יהודים ״אֲנוּסִים״ מליצור קשר עם יהודים אחרים בסביבתם.

אך בערב יום הכיפורים, למרות הסכנה הגדולה שבדבר, היו נאספים כולם יחד במרתפים נסתרים כדי לקבל עליהם ברוב עם את קדושת היום ולבקש רחמים מאת הבורא על עובדת היותם נראים כ׳עבריינים׳ במשך כל השנה.

משפט קצר זה נֶאמר לזכר אותם ימים מלאי הוד וגבורה יהודית שהשתמרה בחדרי חדרים, וייתכן מאוד שרבים מאיתנו, יוצאי ספרד, איטליה, צרפת, גרמניה, וגם מזרח אירופה, הינם צאצאיהם של אותם ״אֲנוּסִים״ שבגינם אנו אומרים את המשפט הפותח את תפילת ליל יום הכיפורים.

סדר תפילת ״כָּל נִדְרֵי״:

הגבאי נעמד על הבימה המרכזית של בית הכנסת ומוכר את מצוות החזקת ספרי התורה לתפילת ״כָּל נִדְרֵי״, ומצוה גדולה לקנות את אחיזת ספר התורה הראשון.

פותחים את ארון הקודש, מוציאים ממנו שלושה ספרי תורה ונותנים אותם לשלושת האנשים שקנו זאת.

שני אנשים נעמדים עם ספרי התורה שבידיהם ליד החזן משני הצדדים, והאדם השלישי עומד על ידם.

כל הציבור אומר יחד את פרק צ״ז שבתהילים: ״ה׳ מָלָךְ תָּגֵל הָאָרֶץ״.

החזן מתחיל את התפילה בהכרזת שני הפסוקים האחרונים של פרק זה: ״אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה״ ו״שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּה׳ וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ״.

החזן אומר בשקט, אך באופן כזה שהשניים שעומדים לידו עם ספרי התורה ישמעו אותו היטב: ״עַל דַּעַת הַמָּקוֹם . . אָנוּ מַתִּירִין לְהִתְפַּלֵּל עִם הָעֲבַרְיָנִים״.

לאחר מכן מתחיל החזן באמירת ״כָּל נִדְרֵי״ בנעימה המסורתית – שלוש פעמים, כשכל הקהל מצטרף אליו חרישית.

לאחר תפילת ״כָּל נִדְרֵי״, אומרים החזן והקהל, שלוש פעמים: ״וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה״.

החזן אומר: ״סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה . . וְשָׁם נֶאֱמַר״, והקהל עונה שלוש פעמים: ״וַיֹּאמֶר ה׳ סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ״.

לאחר מכן מברך החזן את ברכת ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״, כשכל הקהל אומר אותה יחד איתו. יש לסיים את הברכה לפני שיסיים אותה החזן כדי שנוכל לענות ״אָמֵן״ אחרי ברכתו.

נשים לא יברכו כעת ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״, משום שכבר ברכו ברכה זו בהדלקת הנרות.

מחזירים את ספרי התורה לארון הקודש וניגשים להתפלל תפילת ערבית.

תפילת ערבית

מתחילים להתפלל תפילת ערבית ׳רגילה׳: אומרים ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת״ ו״בָּרְכוּ״, ולאחר מכן ממשיכים עם ״קְרִיאַת שְׁמַע״ וברכותיה.

כשחל יום הכיפורים בשבת, מתחילים עם ״מִזְמוֹר לְדָוִד״, ״לְכָה דוֹדִי״ ושאר הקטעים של תפילת השבת.

לאחר ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״, אומרים את הפסוק ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״ בקול רם )בשונה משאר ימות השנה שאומרים אותו בלחש(, משום שפסוק זה שייך ל׳שירת המלאכים׳, וביום הכיפורים עם ישראל דומה למלאכים.

מתפללים תפילת ׳עֲמִידָה׳ מיוחדת עבור יום הכיפורים. בתפילה זו, כמו בכל התפילות של יום הכיפורים, אנו מצטטים פסוקים שונים מרחבי התנ״ך העוסקים ברוממותו של הקדוש ברוך הוא, במלכותו על העולם, וכן ציטוטים שונים המדברים על כך שהבורא סולח ומוחל לעוונות עמו ישראל.

וִדּוּי

תוך כדי תפילת ה׳עֲמִידָה׳, לפני סיומה, אנו מוסיפים את ה׳וִדּוּי׳ המיוחד של תפילות יום הכיפורים, הכולל את תפילת ״אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ״ וכן את קטעי ה״עַל חֵטְא״ ועוד. אנו ׳מתוודים׳ על החטאים שלנו ומבקשים מאלוקים שיכפר לנו עליהם, ויקבל את תשובתנו.

יש להתכופף מעט בשעת אמירת הוידוי.

בעת הזכרת החטאים השונים בנוסח הוידוי, יש להתחרט על אותן עבירות ולהחליט בלב שלא לעשותן בעתיד.

בשעת אמירת ״עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ״,וגם באמירת ״סְלַח לָנוּ מְחַל לָנוּ״ , ובאמירת ״וְעַל חֲטָאִים״, נהוג להכות באגרוף על הלב.

כשחל יום הכיפורים בשבת, אומרים כאן את קטעי השבת הקבועים: ״וַיְכֻלּוּ״, ברכת ׳מֵעֵין שֶׁבַע׳ – ״בָּרוּךְ אַתָּה .. קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״ וברכת ״מָגֵן אָבוֹת״.

לאחר תפילת ה׳עֲמִידָה׳ אומרים כמה קטעים המוכרים לנו מתוך ה״סְלִיחוֹת״, ובנוסף כמה פזמונים, פיוטים וקטעי תפילה מיוחדים עבור יום הכיפורים, שהמכנה המשותף שלהם הוא בקשת סליחה ומחילה מאת הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים ובורא העולם.

הנה סקירה קצרה על כמה מהפיוטים:

״יעֲַלהֶ תַּחֲנוּנֵנוּ . . וְיָבוֹא שַׁוְעָתֵנוּ״: פיוט המסודר בצורת ׳אל״ף בי״ת הפוך׳ – מתחיל באות תי״ו ומתקדם לעבר האל״ף – ומדבר על כך שאנו ׳מעלים׳ את התחנונים והבקשות שלנו ״מֵעֶרֶב״ יום הכיפורים, דרך ה״בֹּקֶר״ שלו, ועד לסיומו – ״עַד עָרֶב״.

״כִּי הִנּהֵ כַּחמֶֹר״: אחד מהפיוטים המפורסמים של תפילת ליל יום הכיפורים, המדמה את האדם לחומר ביד היוצר, לאבן ביד המסתת, להגה ביד המלח או לכסף ביד הצורף. המכנה המשותף לכולם הוא שאנו נתונים באופן מוחלט בידיו של הבורא, לטוב ולמוטב, ומבקשים ממנו שיזכור את הברית שכרת בזמנו עם אברהם אבינו ולא יתייחס ליצר הרע שלנו, שמנסה להכשיל אותנו כל העת.

סיום התפילה

לאחר אמירת ״עַל חֵטְא״, וקטעי ׳סְלִיחוֹת׳ נוספים, פותחים את ארון הקודש ואומרים כולם ביחד את תפילת ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״.

כשחל יום הכיפורים בשבת אין אומרים ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״.

סוגרים את ארון הקודש, וכל הקהל אומר יחד את מזמור כ״ד בתהילים: ״לְדָוִד מִזְמוֹר, לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, והחזן מסיים בקול את הפסוקים האחרונים.

כשחל יום הכיפורים בשבת, אומרים כאן ״מִזְמוֹר לְדָוִד, ה׳ רוֹעִי לֹא אֶחְסָר״.

לאחר מכן מסיימים את התפילה עם ״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״ ו״אַל תִּירָא״.

נהוג לאחל איש לרעהו: גְּמַר חֲתִימָה טוֹבָה .

לאחר התפילה נוהגים לומר את ארבעת הפרקים הראשונים של ספר התהילים.

לפני השינה

אומרים את נוסח ׳קריאת שמע שעל המיטה׳ כמו בכל שבת וחג, ולאחר מכן אומרים תשעה מזמורי תהילים: מפרק קכ״ד עד קל״ב.

היות ומחר מחכה לנו יום עמוס בתפילות, יש ללכת לישון בזמן על מנת שנוכל להיות מרוכזים בתפילה ולא לנמנם חלילה תוך כדי.

בוקר יום הכיפורים

בבוקר יום הכיפורים חייבים ׳לִטּוֹל יָדַיִם׳ כמו בכל בוקר, אך הפעם יש לשפוך את המים רק על האצבעות – עד כף היד, ולא על כל היד כמו בכל בוקר.

לאחר ניגוב הידיים במגבת ניתן להעביר את המגבת על גבי העיניים, כדי להסיר את ההפרשות שהצטברו שם במשך הלילה.

יש לזכור כי אין לצחצח שיניים או לשטוף את הפה, כחלק מה׳עִנּוּיִים׳ של יום הכיפורים.

ב׳בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר׳ אין אומרים את ברכת ״שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי״, אותה אנו מברכים בדרך כלל על נעילת הנעליים, שהרי ביום הכיפורים אין נועלים נעלי עור.

תפילת שחרית

לפני התפילה, מברכים ומתעטפים ב׳טלית׳, ונשארים איתה בכל תפילות היום, עד סיום תפילת ׳נעילה׳.

את תפילת שחרית מתחילים כרגיל, כמו בכל שבת: אומרים את ה׳קָרְבָּנוֹת׳, ״הוֹדוּ״, ״פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה״ מוסיפים את מזמור ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת״ לפני ״בָּרְכוּ״, ממשיכים עם ״קְרִיאַת שְׁמַע״ וברכותיה, ורק לקראת תפילת ה׳עֲמִידָה׳ עוברים לתפילת יום הכיפורים המופיעה במחזור.

תפילת ה׳עֲמִידָה׳ של שחרית זהה לזו של ערבית מאתמול, ולאחר מכן אומר החזן בקול את ׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳ כשבה הוספות רבות, תפילות ופיוטים מיוחדים עבור יום הכיפורים.

ב׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳ של תפילת שחרית ישנה הרחבה ואריכות גדולה, ומתווספים פיוטים וקטעי תפילה רבים. חלקם נאמרים בעמידה, חלקם בישיבה, מקצתם בעת שארון הקודש פתוח, מקצתם כשהוא סגור, והמנהגים כולם מופיעים בצורה ברורה בתוך המחזור.

קטעים מרכזיים במהלך ״חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ״ של תפילת שחרית:

״אַתָּה הוּא אֱלֹקֵנוּ, בַּשָּמַׁיִם וּבָאָרֶץ . . ״שׁוֹכֵן שְׁחָקִים, תּוֹלהֶ ארֶֶץ עַל בְּלִימָה״: פיוט שנכתב על פי סדר האל״ף בי״ת ומדבר על גדולתו ורוממותו של הא-ל.

״אִמְרוּ לֵאלֹקִים . . מַעֲשֵׂה אֱלֹקֵינוּ״: פיוט ארוך המסודר לפי סדר הא״ב ועוסק בכוחו ובמלכותו של הקדוש ברוך הוא על כל הבריאה.

״לְאֵ-ל עוֹרֵךְ דִּין, לְבוֹחֵן לְבָבוֹת בְּיוֹם דִּין . . לְשׁוֹמֵר אוֹהֲבָיו בַּדִּין, לְתוֹמֵךְ תְּמִימָיו בְּיוֹם דִּין״: פיוט המתאר את פעולותיו של הבורא במשך יום הדין, כשהוא זוכר, מוחל וסולח לעמו ישראל. גם פיוט זה, כקודמיו, ערוך לפי סדר הא״ב.

לקראת סיום חזרת הש״ץ אומרים כולם יחד את קטעי ה״עַל חֵטְא״, ולאחריה פותחים את ארון הקודש ואומרים את תפילת ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״.

אומרים ״שִׁיר שֶׁל יוֹם״, לפי היום בשבוע שבו חל יום הכיפורים, ולאחר מכן עוברים לקריאת התורה.

קריאת התורה

פותחים את ארון הקודש ומוציאים שני ספרי תורה. בעת פתיחת הארון אומרים כרגיל את פסוקי ״אַתָּה הָרְאֵתָ״ ו״וַיְהִי בִּנְסֹעַ״, אך מוסיפים את פסוקי ״שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים״: ״ה׳ ה׳ אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן״ – שלוש פעמים, וכן תפילה מיוחדת הפותחת במילים: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹתַי לְטוֹבָה״.

בספר הראשון עולים לתורה שישה אנשים, ובו קוראים פרשה העוסקת בעבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש, מתוך פרשת ״אַחֲרֵי מוֹת״.

בספר השני, עולה אדם אחד ל׳מַפְטִיר׳ ובו קוראים קטע שעוסק בקרבנות יום הכיפורים מתוך פרשת ״פִּנְחָס״.

לאחר הגבהת וסיום גלילת ספר התורה השני, מברך ה׳מַפְטִיר׳ את ׳בִּרְכַּת הַהַפְטָרָה׳ וקורא את ההפטרה מספר ״יְשַׁעְיָה״, העוסקת בצומות ותעניות ומתאימה ל׳הלך הרוח׳ של יום קדוש זה.

לאחר ה״הַפְטָרָה״, מברך ה״מַפְטִיר״ את ״בִּרְכוֹת (שלאחרי) הַהַפְטָרָה״ ומוסיף לאחריהן ברכה מיוחדת: ״עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה״ – המיוחדת עבור ״יוֹם הַכִּפּוּרִים הַזֶּה״.

כשחל יום הכיפורים בשבת אומרים כאן שתי הבקשות ״יְקוּם פֻּרְקָן״ לחכמים וליצבור, ו״מִי שֶׁבֵּרַךְ״.

״יִזְכּוֹר״ – הזכרת נשמות

לאחר קריאת התורה אומרים תפילה מיוחדת לזכר נשמת קרובים שהלכו לעולמם המתחיל במילים: ״יִזְכּוֹר אֱלֹקִים״. כל מי שיש לו שני הורים בחיים – יוצא מבית הכנסת, ובפנים נשארים רק מי שיתום מאב, מאם, או משניהם.

תוכן התפילה הוא, שאלוקים ׳יזכור׳ את נשמת הנפטר/ת, שנשמתו/ה תיכנס לגן עדן, ואנו ניתן צדקה לעילוי נשמתם לאחר החג.

יום הכיפורים נקרא כך בלשון רבים: ״יוֹם הַכִּפּוּרִים״ ולא ״יוֹם הַכִּפּוּר״, משום שהוא מכפר גם על החיים וגם על המתים.

בסיום הזכרת הנשמות, חוזרים כל המתפללים לתוך בית הכנסת להמשך התפילה ואומרים ״אב הרחמים״.

תפילת מוסף

אומרים ״אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ״, החזן לוקח את ספר התורה (השני, של המפטיר) ואומר ״יהללו״, הקהל עונה, מכניסים את ספר התורה לארון הקודש, וניגשים לתפילת מוסף.

לפני התפילה, אומר החזן קטע מיוחד המתחיל במילים: ״הִנְּנִי הֶעָנִי מִמַּעַשׂ״ בו הוא מבקש את ׳ברכת הדרך׳ להצלחה בתפילתו כמייצג של כל הקהל הנמצא אחריו.

כמו בתפילת שחרית, גם תפילת מוסף מלאה וגדושה בציטוטים מן התנ״ך אודות רוממותו של הקדוש ברוך הוא, מלכותו על העולם, וכן בציטוטים שונים העוסקים בכך שהבורא סולח ומוחל לעוונות עמו ישראל.

קטעים מרכזיים במהלך ׳חֲזָרַת הַשַּׁ״ץ׳ של תפילת מוסף:

״אִמְרוּ לֵאלֹקִים . . מַעֲשֵׂה אֱלֹקֵינוּ״: פיוט ארוך המסודר לפי סדר האל״ף בי״ת ועוסק בכוחו ובמלכותו של הקדוש ברוך הוא על כל הבריאה.

״אֲשֶׁר אֵימָתֶך . . וְאָבִיתָה תְהִלָּה״: פיוט שנכתב לפי סדר הא״ב ומדבר על ה׳אבסורד׳ (כביכול) שבו הבורא – על כל גדולתו הנפלאה, מחליט שהוא רוצה ׳תהילה׳ דווקא מיצורים ׳נחותים׳ כמונו, בשר ודם, הרחוקים מהאמת האלוקית.

פיוט ״וּנְתַנֶּה תּקֶֹף״ המפורסם, אודותיו הרחבנו בתפילת ראש השנה, ראה לעיל בעמוד 46 .

״וכְלֹ מַאֲמִיניִם שֶׁהוּא אֵ-ל אֱמוּנָה״: פיוט המסודר לפי סדר הא״ב, המדבר על האמונה בהשם שהוא כל יכול, צדיק וישר ושופט צדק.

לפני ״סֵדֶר הָעֲבוֹדָה״ – תיאור עבודתו המיוחדת של הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים, פותחים את ארון הקודש ואומרים יחד את תפילת ״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״, בו אנו גם משתחווים לבורא.

היות ואין להשתחוות על הרצפה, יש לפרוס על הרצפה מגבת או כל דבר אחר.

מתכופפים על הברכיים באמירת ״כּוֹרְעִים״, ומשתחווים קדימה – באמירת ״וּמִשְׁתַּחֲוִים״ – בצורה שהראש נשען על המגבת והגוף נתמך בשתי הידיים.

׳סֵדֶר הָעֲבוֹדָה׳

כשבית המקדש היה קיים, היה יום הכיפורים היום המשמעותי ביותר מבחינת העבודות שנעשו בו. הכהן הגדול היה האחראי הראשי על כל העבודות והיה עושה אותם בעצמו. ׳סֵדֶר הָעֲבוֹדָה׳ המופיע במחזור התפילה, מתאר בפרוטרוט את הסדר המדוייק שבו נעשו עבודות המקדש ביום הכיפורים.

במהלך ״סֵדֶר הָעֲבוֹדָה״, אנו ׳כורעים ומשתחווים׳ מספר פעמים, בקטעים שבהם היו מזכירים את העובדה שהכוהנים והעם היו משתחווים בבית המקדש, תוך כדי עבודתו של הכהן הגדול.

כמו ב״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״, גם כאן: פורסים מגבת וכדומה על הרצפה, מתכופפים ו׳משתחווים׳ באמירת המילים: ״הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם״.

ממשיכים עם סיום עבודתו של הכהן הגדול בבית המקדש ובלכתו הביתה בשלום: ״וּבְכֵן, מַה נֶּהְדַּר הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל בְּצֵאתוֹ בְשָׁלוֹם מִן הַקֹּדֶשׁ״.

לאחר מכן מאריכים בעובדה שבית המקדש עומד כיום חרב ושומם, ובעוונותינו אין לנו את הזכות לראות שוב את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש.

עשרה הרוגי מלכות

בהמשך ׳סֵדֶר הָעֲבוֹדָה׳, וכהמשך לקטעי התפילה העוסקים בצער הגדול שיש לנו מהגלות, אנו מזכירים את הוצאתם האכזרית להורג של עשרה צדיקים, גדולי עולם, בזמן השלטון הרומאי בארץ ישראל.

תיאור המעשה מופיע בפירוט נרחב בקטעי התפילה המתחילים במילים: ״אֵלֶּה אֶזְכְּרָה״.

״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״

את תפילת ״מוּסָף״, מסיימים עם ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״.

ביום הכיפורים, כמו בראש השנה, יש לומר תפילה מיוחדת – שתוכנה הוא שיהיו כל חלומותינו לטובה – המתחילה במילים ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם״. תפילה זו נאמרת על ידי הציבור תוך כדי שהכוהנים ׳מנגנים׳ לפני אמירתם כל אחת מהמילים: ״וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם״, בסיום ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״.

סיום התפילה

לאחר ״שִׂים שָׁלוֹם״, לפני סיום הברכה, פותחים את ארון הקודש והחזן מכריז בקול: ״הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ, הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ . . הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ״ וכו׳, והקהל עונה ״אָמֵן״ וחוזר על כל משפט. נהוג לשיר ולשמוח בין משפטים אלו, לאות שמחה וביטחון כי שמע השם את תפילותינו.

לאחר תפילת מוסף אין אומרים ״קַוֵּה״ ו״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״, אותם נאמר בסיום היום, לאחר תפילת ׳נְעִילָה׳.

אומרים את פרק כ׳ שבתהילים, את הפרקים היומיים: נ״ה עד נ״ט, מוסיפים גם את הפרקים קל״ג עד קמ״א, ו״שֵׁשׁ זְכִירוֹת״.

בבתי כנסת רבים, עורכים הפסקה קלה למנוחה קצרה בין תפילות שחרית ומוסף לבין מנחה ונעילה. אורך ההפסקה תלוי בזמני התפילות שנקבעו על ידי הגבאים.

תפילת מנחה

מתחילים את התפילה עם אמירת ה׳קָרְבָּנוֹת׳, וניגשים מיד לקריאת התורה, ללא אמירת ״אַשְׁרֵי״ ו״וּבָא לְצִיּוֹן״.

מוציאים ספר תורה מארון הקודש, מעלים לתורה שלושה אנשים, וקוראים את ״פָּרָשַׁת הָעֲרָיוֹת״ המדברת על איסור חיתון בין קרובי משפחה, מתוך פרשת ״אַחֲרֵי מוֹת״.

בהפטרה קוראים את ספר ״יוֹנָה״ המדבר על מצוות התשובה ועל כך שלכל אחד ניתנת האפשרות לשוב ממעשיו הרעים, גם אם כבר נגזרה עליו גזירה רעה, כמו אנשי העיר נינוה שבסיפור.

קניית העלייה עבור ׳מַפְטִיר יוֹנָה׳ נחשבת כסגולה לעשירות.

ספר יונה בקצרה:

נינווה ולהכריז שם שהעיר מיועדת ׳להיעלם׳ בגלל ההתנהגות הקלוקלת של אנשיה. יונה מנסה ׳לברוח׳ מפני אלוקים, כדי שלא יצטרך ללכת ולומר את נבואתו הקשה לאנשי נינוה.

יונה מפליג באוניה הנוסעת הרחק, אך הים מתחיל להיות סוער ״וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר״. מלחי הספינה מטילים את כל החפצים הכבדים לים בכדי להקל מעליה את העומס אך ללא הועיל. הם מטילים גורל בכדי לדעת מי הוא האשם בסערה הגדולה, ״וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה״.

יונה אומר להם שהוא יודע ״כִּי בְשֶׁלִּי )(בגללי) הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה״, וממליץ להם להטיל אותו אל תוך הים ובכך ״יִשְׁתֹּק הַיָּם״. בצר להם, הם נושאים תפילה אל השמים בה הם ׳מתנצלים׳ בפני הבורא על כך שהם עומדים להטיל את יונה למצולות: ״כִּי אַתָּה ה׳, כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ – עָשִׂיתָ״.

בתוך המים, מגיע דג גדול ובולע חי את יונה, ״וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת״. בתוך בטן הדג, נושא יונה תפילה הודיה נרגשת אל הבורא ומתחנן לסליחה.

אלוקים מקבל את תפילתו של יונה ומורה לדג ׳להקיא׳ את יונה אל היבשה. לאחר מכן פונה אלוקים אל יונה בשנית ומצווה עליו להשלים את שליחותו ולומר לאנשי העיר נינווה כי בתוך ארבעים יום העיר נהפכת. ואכן, בפעם הזאת שומע יונה בקול בוראו ועובר בתוך העיר ומכריז בקול רם את דברי הנבואה.

אנשי העיר, ובראשם מלך נינווה, מתעוררים בתשובה, מכריזים על יום צום, שבים מדרכיהם הנלוזים – הרעים ומחדשים את הקשר שלהם עם בורא העולם. ובראות האלוקים את מעשיהם ואת תשובתם הכנה, ״וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹקִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם – וְלֹא עָשָׂה״.

כשיונה שומע על דבר המחילה והסליחה, הוא כועס על כך מאוד משום שנבואתו הוצגה לעין כל כנבואה לא אמיתית שלא התגשמה לבסוף. הוא יוצא אל המדבר ומקים שם סוכה קטנה מפני השמש. אלוקים מצמיח לו שִׂיחַ מִדְבָּרִי (המכונה ״קִיקָיוֹן״) כדי שירבה לו צל, ויונה שמח על כך מאוד.

לקראת הבוקר שלמחרת, שולח אלוקים תולעת שמכרסמת את אותו קיקיון, וכשהשמש זורחת, יונה מתעלף מרוב החום וכמעט שיוצאת נפשו. אז, פונה אליו השם ואומר לו: ״אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן, אֲשֶרׁ לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ . . וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה? אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה (יותר) מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ (מאה עשרים אלף) אָדָם . . וּבְהֵמָה רַבָּה?!״

סיום התפילה

לאחר מכן מתפללים את תפילת ה׳עֲמִידָה׳, והחזן אומר בקול את ׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳.

בסיום התפילה אומרים ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״ ו״לְדָוִד ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי״.

תפילת נְעִילָה

התפילה המסיימת את יום הכיפורים היא ׳תְּפִלַּת נְעִילָה׳, וזו הפעם היחידה במהלך השנה שמתפללים ביום אחד חמש תפילות.

המקור לשם ׳נְעִילָה׳ נובע מהעובדה שכשבית המקדש היה קיים, היו ננעלים השערים בשעה זו, ובכך היתה תמה עבודת היום הקדוש.

השערים מסמלים גם את שערי השמיים, שבשעה זו גם הם עומדים ׳להינעל׳ לאחר היום הארוך והקדוש הזה, והקדוש ברוך הוא ׳חותם׳ את גזר הדין. אנו באים להתפלל בשארית כוחותינו ו׳צובאים׳ על ׳דלתות הרחמים׳ בבקשה: ״פְּתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר״! אנא, רבונו של עולם, חתום אותנו בספר החיים!

יש להתחיל את תפילת נעילה לפני שקיעת השמש.

סדר התפילה

פותחים את ארון הקודש בתחילת התפילה ומשאירים אותו פתוח עד סיום תפילת נעילה.

מתחילים את התפילה ב״אַשְׁרֵי״ ו״וּבָא לְצִיּוֹן״, ולאחר מכן מתפללים את תפילת ה׳עֲמִידָה׳.

במהלך תפילת ה׳עֲמִידָה׳, משנים בכל ההוספות הקבועות שאומרים במהלך ׳עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה׳ ואומרים במקום לשון של ׳כְּתִיבָה׳ – לשון של ׳חֲתִימָה׳. לדוגמה: ״זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפץֵ בּחַַיּיִם, וחְתְָמנֵוּ (במקום ״וכְתְָבנֵוּ״) בְּסֵפֶר הַחַיִּים לְמַעַנְךָ אֱלֹקִים חַיִּים״, ״וחֲַתםֹ (במקום ״וּכְתוֹב״ ) לְחַיִּים טוֹבִים״ וכן ״נִזָּכֵר ונְחֵתֵָם״ (במקום ״ונְכִּתֵָב״).

לאחר מכן אומר החזן את ׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳, במהלכה הוא חוזר על תפילת ה״עמידה״, ומוסיף קטעי ״וִדּוּי״ נוספים.

הנה כמה קטעים מרכזיים מתפילת ׳נְעִילָה׳:

״כּתֶֶר יתְִּנוּ לךְָ״: אמירת ה׳קְדֻשָּהׁ׳ שאומרים בדרך כלל בתפילות מוסף.

שלושה קטעים: ״פּתְַח לנָוּ שַׁעַר״, ״הַיּוֹם יִפְנֶה״ ו״אָנּאָ אֵ-ל נאָ״ הנאמרים על ידי החזן בקול רם והציבור חוזר אחריו לאחר כל משפט.

אומרים מספר פעמים את הקטע של ״שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים״: ״ה׳ ה׳ אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן״ וכו׳.

בסיום ׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳ פותחים את ארון הקודש ואומרים את תפילת ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״, גם כאשר יום הכיפורים חל בשבת.

רגעי השיא

בשלב זה, אנו מגיעים לשיא של תפילות יום הכיפורים. לאחר יותר מעשרים שעות של צום, אנו כבר לא מרגישים כמעט את הגוף, הצרכים הגשמיים שלנו ׳נדחקו׳ הצידה, ואנו, כמו מלאכים, רוצים רק להידבק בבורא העולם, מקור הטוב והחיים. במצב זה, אנו מכריזים בכל כוחנו כמה פסוקים בסיסיים ועיקריים ביסודות היהדות, כשהם מהווים למעשה את הסיום וה׳חותמת׳ הרשמית של תפילת נעילה ותפילות יום הכיפורים.

החזן אומר פעם אחת את הפסוק ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹקֵינוּ ה׳אֶחדָ״וכל הקהל חוזר אחריו, תוך כדי מחשבה ו׳כוונה׳ למסור את הנפש ממש על ׳קִדּוּשׁ הַשֵּםׁ׳.

אדם ש׳כיון׳ היטב למסור את נפשו, נחשב לו הדבר כאילו עשה זאת בפועל, וכאילו עמד בנסיון של ״קִדּוּשׁ הַשֵּׁם״.

החזן אומר שלוש פעמים את הפסוק: ״בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״, וכל הקהל עונה אחריו.

החזן מכריז שבע פעמים: ״ה׳ הוּא הָאֱלֹקִים״, וכל הקהל חוזר אחריו.

החזן אומר ׳קַדִּישׁ שָׁלֵם׳, כשבאמצעו נוהגים לשיר ולשמוח, דבר המסמל את בטחוננו בכך שניצחנו את כל ה׳מקטרגים׳. לאחר מכן תוקעים תקיעה אחת ארוכה בשופר, כמו תרועת ניצחון על כך שניצחנו את השטן על ידי תשובה ותפילה ומיד לאחריה אומרים כל הציבור בקול רם: ״לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם״.

החזן מסיים את ה׳קַדִּישׁ׳, ומסיימים את התפילה באמירת ״קַוֵּה״, ״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״ ובאמירת פרקים קמ״ב עד ק״נ – הפרק האחרון של ספר התהילים.

תפילת ערבית יום חול

לאחר ׳צֵאת הַכּוֹכָבִים׳ מתפללים תפילת ערבית של יום חול, כשהגברים נשארים עדיין עם הטלית והבגדים הלבנים.

בברכת ״אַתָּה חוֹנֵן״ שבתפילת ה״עֲמִידָה״ מוסיפים את ברכת ״אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ״, כמו במוצאי שבת.

מתפילה זו ואילך, אין אומרים את כל ההוספות שאמרנו ב״עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה״.

הבדלה

לאחר תפילת ערבית יש ׳לִטּוֹל יָדַיִם׳ שלוש פעמים על כל יד לסירוגין, היות והיום לא ׳נטלנו׳ ידיים בבוקר באופן מלא.

לאחר מכן עורכים ׳הַבְדָּלָה׳, דומה להבדלה שבכל מוצאי שבת: מתחילים עם ״הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי״ ומברכים על היין ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן״. לאחר מכן אומרים את ברכת ״בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ״ על נר שדלק מערב יום הכיפורים, ולאחר מכן מסיימים עם ברכת ״הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל״.

את נר ההבדלה מדליקים מאותו נר שדלק (נר ׳שֶׁשָּׁבַת׳) כל יום הכיפורים (׳נֵר הַחַיִּים׳ או ׳נֵר נְשָׁמָה׳) ויש לחשוב בשעת הברכה על שני הנרות גם יחד.

רק במוצאי יום הכיפורים שחל בשבת, אומרים את ברכת ״בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים״.

רק לאחר ה׳הַבְדָּלָה׳ ניתן לאכול ולשתות.

קידוש לבנה

לאחר ה׳הַבְדָּלָה׳ יוצאים לקדש את הלבנה עם ה׳קיטל׳ והטלית, ומבית הכנסת יש לצאת בשמחה ומתוך ביטחון כי נמחלו לנו כל העוונות, ושנחתם גזר הדין שלנו לטובה.

מובא במדרש ש׳בַּת קוֹל׳ יוצאת במוצאי יום הכיפורים ואומרת : ״לֵךְ אֱכוֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמְךָ, וּשְׁתֵה בְּלֶב טוֹב יֵינֶךָ , כִּי כְּבָר רָצָה הָאֱלֹקִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ״.

במוצאי יום הכיפורים מאחלים אחד לשני: ׳חַג שָׂמֵחַ׳.

סעודה חגיגית

נהוג לערוך ולאכול סעודה חגיגית במוצאי יום הכיפורים כשבתחילתה ״נוֹטְלִים יָדַיִם״ וטובלים את פרוסת החלה בדבש.

מתחילים בבניית הסוכה

נהוג להתחיל להתעסק עם בניית הסוכה, על מנת לעבור ממצוה אחת – יום כיפור – למצוה אחרת – סוכה. בכך אנו מראים שהמצוות חביבות עלינו ואנו משתוקקים ורוצים לעבור מיד ממצווה למצווה.

באם אין אפשרות טכנית להתחיל בבנייה ממש, נהוג לפחות לדבר על דברים הקשורים לבניית הסוכה.

בין יום הכיפורים לסוכות

יום י״א בתשרי, היום שלאחר יום הכיפורים, נקרא ׳בְּשֵׁם הַשֵּםׁ׳, ונוהגים להתפלל בו תפילת שחרית מוקדם יותר מתמיד, כדי להראות את רצוננו להוסיף בעובדת הבורא לאחר ה׳כפרה׳ של יום הכיפורים.